מוסך זוהיר בע"מ נ' אריה שירעד בע"מ

פסק דין

בפני תביעה כספית.

לאור הסכמות בין הצדדים כעולה מפרוטוקול הישיבה מיום 24.11.10 המחלוקת הכספית היא על סכום 3239 ש"ח בלבד ואין מחלוקת, כי מי מהצדדים צריך לשאת בהוצאה זו, שהיא הוצאה מוכחת, לאחר שהמוסך, התובע, ביצע את העבודה ברכב השייך לנתבעת.

עניין לנו באירוע שבמהלכו פגע צד ג' 1, תוך כדי נסיעה ברוורס, ברכב השייך לנתבעת והסב לו את הנזק אשר תוקן על ידי התובעת.

צד ג' 1 לא התכחש לחבותו ואולם, לטענתו היה לו ביטוח תקף אצל צד ג' 2, חברת הביטוח הראל, דבר שלא מוכחש על ידי הראל.

צד ג' 2 כופר בחבותו לשלם את סכום הכסף שנגרם כנזק על ידי המבוטח שלו, צד ג' 1, לרכב הנתבעת בנימוק, שצד ג' 1 ומר אריה שירעד שהינו הבעלים והמנהל של הנתבעת, שיתפו פעולה תוך קנוניה על מנת להוציא כספים מחברת הביטוח.

למרות הסכום הנמוך, נשמע התיק בראיות ביום 24.11.10.

לאחר ששמעתי את עדות אריה ואת עדות מר וקנין, צד ג' 1 וכן חוקר של חברת הביטוח שלעדותו אתייחס בהמשך, אני בדעה, כי הטענה לקנוניה בין הנתבע אריה שירעד ובין צד ג' 1, מר דוד וקנין לא הוכחה כלל.

ראשית אציין, כי מר אריה שירעד הוא בעלים ומנהל של חברה שיש לה 40 עובדים ו-9 כלי רכב.

ספק בעיניי אם זה המקרה שבו היה בוחר לבצע "קנוניה" כזו או אחרת עם מר דוד וקנין.

שנית, מר אריה בעדותו השאיר רושם אמין ביותר ועדותו לא נסתרה, כי פעל להכניס את הרכב לתיקון אצל התובעת, כאשר הוא יודע שצד ג' 1 לקח אחריות בתיק זה ואף היה נכון לשאת בסכום כסף בגין החומר שסיפק המוסך לצורך התיקון, לאור הימשכות ההליכים ואי רצונו של צד ג' 2 לשאת בחיובים של צד ג' 1.

נטענו כלפיי אריה טענות חמורות על ידי החוקר, אלא שטענות אלה לא באו לידי ביטוי, לא בהצגת הקלטה או תמלול, המעידים על חקירה מסודרת והמעידים על סתירות כלשהן בהתנהלותו של מר אריה.

גם אם נכונה טענת החוקר שבהתחלה סבר, מר אריה, כי הרכב היה נהוג על ידי אחד הנהגים מטעמו ולא על ידו, אין הדבר פוגע באמינותו כלל ויש לציין, כי הטענה שכביכול חנה ברחוב חניתה, שעה שפגע בו ברוורס רכב צד ג' 1, אין פירושה והדבר כלל לא עלה מתוך חומר הראיות, כי הוא עצמו, כבעלים של הנתבעת, סיפק סחורה כמו פרופילי אלומיניום לעסק קטן יחסית כמו של צד ג' 1, אשר החזיק באותה עת בעסק שנקרא "הגלריה הקטנה".

הטענות של חברת הביטוח, היו צריכות להיות מופנות רובן ככולן כלפיי צד ג' 1, המבוטח שלה ולא כלפיי מר אריה שירעד.

בעניין זה, הייתי מצפה, כי תבוצע בדיקת פוליגרף מחייבת למבוטח, צד ג' 1 אשר היה נכון לקיימה, אלא שחברת הביטוח התעקשה, משום מה כי גם מר אריה שירעד יפנה לבדיקה שכזו והנ"ל סירב בצדק.

לגופו של עניין, ובהתייחס לחקירתו של מר וקנין, טוענת חברת הביטוח, צד ג' 2, כי התגלו סתירות בעדותו, הן לעניין זיהויו של מר שירעד כבעלי הרכב ובעיקר חוסר סבירות הנוגע למיקום הפגיעות בשני הרכבים, אשר לטענתה ניתן לראות בתמונות כי קיים הבדל של כ-30 ס"מ בגבהים שבין הפגיעה ברכב אריה שירעד לבין רכב המבוטח, דוד וקנין.

בצדק ציין ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי לא הובאה ראייה כלשהי בהקשר זה.

מה יותר פשוט היה שהחוקר עצמו יצרף בדיקה שביצע, פיזית, של שני הרכבים לעניין הגובה? או לחילופין, יצרף תמונות של רכב מר וקנין שכזכור פגע ברוורס, דהיינו מאחור, ברכב הנתבעת והסב לו את הנזק. (הכוונה לתמונות מאחור של רכב המבוטח שיכלו לשפוך אור על הטענות שלא הוכחו)

דבר מכל זה לא צורף והדבר מעיד על כך כי לא הוכח במשפט הבדלי גובה שכאלה וחוסר סבירות ביחס להיווצרותם של הנזקים, בשני הרכבים, על פי גרסתו של מר דוד וקנין.

גם גרסתו של מר וקנין לא נסתרה בהקשר זה.